פסק-דין בתיק ת"א 46846-07-10

2.         לטענת התובע, ביום 1.9.05, בשעות הערב, השתתף במשחק כדורגל באולם הספורט, במסגרת קבוצת חברים איתה נהג לשחק מדי שבוע. תפקידו היה שוער.

לטענתו, במהלך המשחק החליק והחל לאבד את שיווי משקלו. כדי למנוע את הנפילה, תפס בידיו את השער, ברם השער לא היה מקובע לרצפה ולכן לא רק שלא מנע את נפילתו, אלא אף פגע בו לאחר שהתובע נפל על הרצפה. כתוצאה מהארוע נחבל התובע ברגלו הימנית.

            התובע טוען, כי לאחר נפילתו ראה כי המקום בו נפל היה רטוב אותה שעה ורטיבות זו היא שגרמה, ככל הנראה, להחלקתו.

3.         התובע פונה לטיפול רפואי בבית-חולים "גליל מערבי" בנהריה. הוא נבדק ואובחן שבר בקרסול ימין, הוא עבר ניתוח שחזור פתוח וקיבוע השבר והוכנסו לרגל מוט פלטינה ושבעה ברגים הנמצאים ברגל עד היום.

התובע אושפז בסך הכל 16 יום: מיום התאונה 1.9.05 ועד 16.9.05. 

לטענתו, בעקבות התאונה הושבת מעבודתו למשך 3 חודשים, לאחריהם שב לעבודה כשוחט באופן חלקי, זאת הואיל ורופא תעסוקתי אסר עליו עמידה או הליכה ממושכת. מאוחר יותר אף פוטר מעבודתו מפני שלא יכול היה לעבוד במשרה מלאה, ורק בשלב מאוחר יותר נקלט שנית בעבודה חלקית.

4.         התובע טוען כי הנתבעות אחראיות להתרחשות התאונה, בהיותן המחזיקות של האולם והציוד, לרבות השער. רשלנותן מתבטאת בכך שלא תחזקו את אולם הספורט באופן ראוי, לא קיבעו את השער לרצפת אולם הספורט, לא הזהירו את התובע מפני העובדה שהשער אינו מקובע לרצפה, לא מנעו יצירת רטיבות ברצפת האולם, לא סיפקו ציוד מספיק לשם נקיון האולם ותחזוקתו ונהגו בדרך שבעלים ו/או מחזיק במקרקעין סביר וזהיר לא היה נוהג.

5.         התובע הגיש תצהיר בו חוזר על אופן התרחשות התאונה. בסעיף 9 לתצהירו (ת/4) הוא מעיד כי החל לרוץ לעבר הכדור כדי למנוע כניסתו לשער, לפתע החליק ואיבד את שיווי המשקל וכדי למנוע את הנפילה, תפס בשער כדי לייצב את עצמו ובסופו של דבר נפל והשער נפל עליו ופגע בו. הוא טוען בתצהירו כי עד התאונה לא ידע שהשער לא מקובע לרצפה.

6.         מטעם התובע הוגשו גם תצהירי חבריו לקבוצת הכדורגל: מר משה נחמני (ת/1) ומר אייל טובלי (ת/2).

מתצהיריהם עולה כי הקבוצה מנתה כ-15-20 איש שמשחקים מדי יום חמישי בערב, החברים שילמו עבור אותו שימוש לחברת המתנסים, ומר טובלי החזיק את המפתח לאולם הספורט לצורך שימוש הקבוצה. 

            שני העדים מעידים בתצהיריהם כי הם זוכרים שראו את התובע בשער, ולפתע ראו אותו מחליק ומאבד את שיווי המשקל. על פי תצהיריהם, כדי למנוע את הנפילה ניסה התובע לתפוס את השער ולהאחז בו, ברם הואיל והשער לא היה מקובע לרצפה, הוא לא הצליח למנוע את ההחלקה והתובע נפל והשער עליו. כשניגשו לעברו, שמו לב שיש רטיבות על הרצפה. לטענתם, לא קיבלו כל הוראה לנקות את האולם ו/או ציוד לשם נקיון.

7.         התובע תמך את מצבו הרפואי בחוות-דעת של ד"ר משה דניאל, שקבע כי התובע סובל מקושי בירידה ועליית מדרגות, וקושי בהליכה או עמידה ממושכת - כל זאת עקב חוסר יציבות של קרסול ימין. הוא העמיד את נכותו בשיעור 10% לפי תקנה 48(3)(א) לתקנות הביטוח הלאומי.

8.         התובע טוען, כי נכותו התפקודית עולה על נכותו הרפואית ונכון יהיה להעמידה על שיעור 20%. על פי תצהירו, שכרו הממוצע עובר לתאונה עמד על 9,228 ש"ח ונגרם לו, כאמור, הפסד בגין 3 חודשי אי כושר מלאים. בנוסף ולאחר שחזר לעבודה, עבד במשרה חלקית באופן ששכרו צנח לסך 8,410 ש"ח. על פי תצהירו, עקב מגבלותיו לאחר התאונה היה מרותק למיטה למשך כחודשיים ונזקק לשרותי מטפל.

עוד מצהיר התובע, כי נזקק להוצאות בגין טיפולים ונסיעות ויזקק להם גם בעתיד. 

9.         הנתבעות כופרות בנסיבות. לטענתן, התובע לא החליק ממקור רטיבות כלשהו, שכן הרחבה בה שיחק הייתה מקורה וללא חדירת מים. הן אף מציינות, כי הארוע התרחש בחודש ספטמבר, שעה שמדובר בקיץ ולא היה כל גשם בחודשים שקדמו לארוע.

לטענתן, פגיעתו ארעה כחלק מהסיכון הרגיל במהלך משחק כדורגל, שעה שהחליק או מעד מסיבה לא ידועה. עוד הן טוענות, כי אם הייתה רטיבות כלשהי, דבר המוכחש, הרי היא נובעת מזיעה של השחקנים או ממים ששתו והכניסו לאולם - הם ולא אחרים - ברם בכל מקרה לא מדובר ברטיבות שמקורה חיצוני. הן אף מפנות לטופס האשפוז ולגרסת התובע למומחה מטעמו, שם אין זכר לגרסה לפיה החליק כתוצאה ממים.

10.        הנתבעות טוענות, כי השערים לא היו מקובעים ולא צריכים היו להיות מקובעים לפי כל דין בזמנים הרלבנטיים לתביעה. מדובר באולם ספורט המשמש את בית-הספר בשעות הבוקר ואת המתנ"ס בשעות אחר הצהריים והערב. הואיל ושימושיו ורסטיליים, היינו כוללים פעילות על המגרש מסוגים שונים, לרבות אתלטיקה, כדורסל וכדורגל, הרי שמלכתחילה לא קובעו השערים במכוון והונחו בצד, באופן שכאשר ביקשו לשחק כדורגל, צריך היה להעמיד את השערים במקום.